פרשת חקת - חס"ה לשבת

מדוע דמא בן נתינא קיבל בשכרו דוקא פרה אדומה? מה נמצא כתוב בתוך הקמיע של הט"ז? והאם צריך לגזור ציפורניים דווקא בסדר מסויים? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת חקת

יום חמישי ז' תמוז תשפ"ה | 03.07.2025 | 15:25

חידוש

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה" (יט, ב)

חכמים מספרים על דמא בן נתינא (קידושין ל"א) שהפסיד ממון רב בשביל כיבוד אב ואם ולשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה ושילמו לו ישראל בעדה אותו סכום כסף שהפסיד בשעתו. ויש להבין מה הטעם קיבל בשכרו פרה אדומה דוקא? מסביר הרי"ם, התנהגותו של אותו נכרי שהפסיד סכום גדול עבור מצות כיבוד אב עוררה בשמים קטרוג נגד ישראל ובכדי לשתק את הקטגור הזה נתנו לו מן השמים דוקא פרה אדומה כדי להוכיח שבעוד שהנכרי מסוגל לפזר הון על מצוה זו אשר השכל מחייבה, הרי ישראל מוכנים לפזר הון רב על מצוה שאינם מבינים אותה (וזה בא ללמדנו שגם מצות כיבוד אב ואם חייבת להיות כמקבילה לפרשת פרה אדומה).

ועל כן יהודי חייב לקיים את מצוות הי"ת ולשמוע בקולו בשל היותן מצוות הי"ת אף אלו שאינן מובנות לנו כגון פרה אדומה, שעטנז, כלאים, כי אע"פ שטעמן כמוס מאתנו אולם לפניו יתברך גלוי וידוע וברור שאם הי"ת צוונו לעשות אותן, בודאי רק לטובתנו הן.

משל למלך שחילו צר על איזו עיר והוא מפקד עליהם ונותן הוראות כיצד ואיך לנהל את המתקפה, ודאי שהחיילים נשמעים לפקודות המלך ללא סייג ואז הם מנצחים במלחמה. ואם ישאל מישהו את החיילים שיסבירו לו למה התחילה המתקפה דוקא כאן ולא במקום אחר, או למה נכנסו ממקום פלוני והשתמשו בנשק פלוני, לא ידעו מה להשיב, כי אין זה תפקידם לשאול שאלות אלא לקבל הוראות ולעשות אותן, כי בודאי המלך יודע מה הוא עושה וכיצד לנצח את המלחמה. כן אנו חייליו של הקב"ה עלינו לציית לפקודותיו אף שאינן מובנות לנו, משום שאין ספק כי הוא יודע לנהל לנו את הענינים וכל הפקודות שהוא נותן לטובתנו הם (רבי בנימין מזלוזיץ).

סיפור

"אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (יט, יד)

ידוע כי לפני כשמונים שנה היה בעיה"ק ירושלים 'קמיע' שכתבו הט''ז בכבודו ובעצמו, סיפורי מופת רבים נקשרו באותו הקמיע, שעל ידו נפקדו עקרות ונרפאו חולים, עד שבא מאן דהו ורצה להעתיקו כצורתו וכמתכונתו, פתחו ומצא כתוב בו בזה"ל, "אני דוד בן שמואל הלוי, עמלתי על התוספות בחולין דף צ"ו (ע"א), בזכות זה יעזור ה' שכל העקרות יוושעו וכל החולים יתרפאו". ולפי דרכנו למדנו, שלא ביקש הט"ז בזכות חיבורו ט"ז על שולחן ערוך או שאר עניני צדקותו, רק ביקש בזכות יגיעת התורה, והרי זאת היגיעה שייכת לכל אחד ואחד מאתנו ביתר שאת ועוז.

וכמעשה שהובא ב'מעשה איש': בן תורה אחד בא להתייעץ עם הגה''ק החזון איש זי"ע בנוגע לאיזה עניין רפואי שהוא מסובך בה ונראה שעליו לעבור איזה 'ניתוח', החזו''א אכן יעץ לו לערוך את הניתוח במקום פלוני אצל רופא פלוני. אח''כ שאלו הבחור, אם הוא יכול לדבר עמו בלימוד, ודיברו במשך שעה ארוכה בעניין השייך לסדר קדשים, והחזו"א נהנה טובא מבן תורה זה. כשסיימו, אמר לו החזו"א בנוגע לניתוח אינך צריך לניתוח כלל. לא הבין הלה - מעיקרא מאי קסבר החזו"א ולבסוף מאי קסבר, הבהיר לו החזו"א, כי בתחילה דברתי עמך 'כמהגו של עולם', אבל, משראיתי כי מ'עמלי תורה' אתה, הוריתי לך לבטלנו, כי הקב"ה מתנהג עם עמלי התורה בהנהגה שונה, ואינך זקוק לאותו הניתוח.

הלכה

גזירת צפרניים לפני שבת קודש

א. מצוה לקוץ צפורני ידיו ורגליו בכל ערב שבת קודש מפני כבוד השבת, ולא יניחם לגדול כי משם יונקים הקליפות ולא יחול הקדושה על הטומאה.

ב. יזהר בקציצת הצפרנים שלא יפלו על בגדיו, וכל שכן שלא יקוץ ויניח על בגדיו ואפילו על מנעליו.

ג. אם נפלו מצפרניו על הארץ, יכבד אותו המקום, או ינפח שם ויזיזם ממקומם, שהצפרנים אינם מזיקים אלא אם עדיין מונחים במקום נפילתם.

ד. יקצצם באיזה סדר שירצה, ואין לחוש כלל לאותם הסוברים דבהג"א בשמאל, ובדאג"ה בימין.

ה. אין לחוש ליטול צפרני ידיו ורגליו ביום אחד, כיון שרבנו האריז"ל לא הקפיד על זה.

ו. כדי להעביר רוח רעה השורה על הציפורנים, יקברם בנקב של בית הכסא, ומה טוב לשורפם.

ז. לאחר שיטול ציפורניו יטול ידיו במים ואפילו לא נטל אלא מקצת צפרניו. וטוב ליטול הצפרנים קודם טבילה.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!